מכירים את האמרה "נמשך כעש אל האור? חרקים רבים, כעשים, חיפושיות, ארינמלים ועוד, נמשכים כבמטה קסם אל אור מלאכותי. הסיבה לתופעה אינה ברורה, קיימות מספר השערות וסביר שלא כולן תקפות לכל המקרים. תאורה 'חמה' (כתומה) יכולה למשוך חרקים ממרחק של עד 20 מטרים, תאורה 'קרה' (לבנה) מושכת חרקים מעופפים אף ממרחקים גדולים יותר. ככל שאור בהיר ולבן יותר, כך עוצמת המשיכה שלו עולה. חרקים החגים סביב אור מלאכותי – במקום לשחר או להאביק פרחים – מאבדים מאגרי אנרגיה, ומתים לבסוף מתשישות או נשרפים בחום

מינים אחדים של עטלפים הסתגלו לצוד חרקים סביב גופי תאורה, אולם אף מין של עטלפים אינו אוהב לעוף לאורך דרכים מוארות. שם, סביר להניח, הם חשופים יותר לדורסי לילה. עטלפים רבים חיים בערים ובישובים כפריים. בערב הם מעופפים מאתרי הלינה למרחבי הציד המצויים במרחבים אורבניים או בשטחים הפתוחים. נמצא שבמסעות אלה הם מעדיפים מסלולים לא מוארים. אם אין כאלו בנמצא, הם מבצעים מעקפים המאריכים את זמן התעופה ומגדילים את החשיפה לטורפים או מגיעים לאזורי ציד פחות טובים. במקרים כאלו הם עשויים לנטוש את הסביבה כדי להימנע מרעב.

רוב הציפורים הנודדות, במיוחד ציפורי שיר קטנות, מעופפות בלילה. לצד השימוש בציוני דרך ובשדה המגנטי של כדור הארץ, הן נעזרות גם באור ירח וכוכבים כדי לנווט את דרכן. אורות בהירים מושכים אותן כפי שהם מושכים חרקים. מדענים הבחינו שציפורים בנדידה עשויות לסטות מנתיב הנדידה עד מספר קילומטרים אל תוך ערים מוארות. סטייה זו כרוכה באובדן זמן יקר ואנרגיה והן נצרכות לעצירות ביניים ארוכות יותר. אף אחד אינו יודע כמה ציפורים מאחרות ליעדן או כלל לא מגיעות כי האור הסיט אותן מדרכן.

עבור רבות מהציפורים הסטייה מנתיב הנדידה לערים פירושה מוות. כשהן מסונוורות מתאורת שלטי חוצות או זרקורים, נפגעת גם התפישה החזותית והן מתנגשות בבניינים או בציפורים אחרות. לפעמים אפשר לשמוע את זעקות הפחד שלהם. מדי שנה מיליוני ציפורים מוצאות כך את מותן או נפצעות קשה. לא אחת תועדו מקרים בהם מאות ציפורים התרסקו בלילה אחד אל קירות זכוכית מוארים או אפילו על חלון קטן יותר.

אף שעטלפים אינם אוהבים לעוף בנתיבים מוארים, ישנם מינים כמו: עַטְלָפוֹן לָבָן שׁוּלַיִים או הסוג אַשָּׁף הצדים חרקים סביב פנסי רחוב. חרקים הם טרף קל כי מנגנוני ההגנה שלהם אינם יעילים באור. מיני עטלפים אחרים כמו: הסוג נִשְׁפּוֹן אינם צדים באור, הם נשארים בחשיכה אבל שם יש פחות חרקים, כי רבים מהם נמשכים מאזורים מוחשכים לאזורים מוארים; אז העטלפים נשארים רעבים. נמצא שאזורים מוצפים באור חסרים מיני עטלפים שאינם סובלים אור ועושר המינים בהם דל יותר.

עצים אינם ישנים כבני אדם, אולם כמונו הם זקוקים למנוחה במהלך הלילה. בחושך, מופעלים מנגנוני אישוש פיזיולוגיים ותיקון נזקי קרינת UV בעלווה. בלילה תאורה מלאכותית פוגעת בתהליכי האישוש, העלים מקבלים כתמים חומים ומתים בטרם עת. בסתיו, עלים מוארים אינם 'מבינים' שהימים מתקצרים, העצים אינם משירים עלים בזמן ועלולים להיפגע מכפור. באביב, עצים מוארים מניצים מוקדם מדי והניצנים עלולים להיפגע גם מכפור מאוחר. כאשר האור הופך למשוב שלילי הוא פוגע בשעונים ביולוגים המתזמנים מקצבים של לבלוב, פריחה, שלכת ועוד.

דג הסַלְמוֹן (אִלְתִּית) בוקע מהביצה במעלה נהרות ולאחר שגדל דיו הוא נודד במורד הזרם אל האוקיינוס. בדרך כלל הדגיגים נחים בלילה, אולם באזורים מוארים הם נשארים פעילים גם לאחר השקיעה והופכים חשופים יותר לטורפים. עודף פעילות מבזבז אנרגיה ועלול לסכן אותם. אנפות אפורות, שבדרך כלל צדות ביום, מנצלות את הלילה המואר למשמרת ציד מאוחרת ותופסות ביתר קלות את הסלמון הצעיר. גם כלבי ים נצפו צדים דגי סלמון בלילה, אם יש אור מלאכותי.

ציפורים נודדות מופרעות לעתים קרובות על ידי אורות הכרך. הציפורים סוטות קילומטרים רבים מנתיבי הנדידה ומסתובבות שעות מעל המרחב האורבני. רבות מתות בהתנגשויות עם בניינים ושלטי חוצות, בעוד אלו שהצליחו להתחמק נחלשות ונזקקות למנוחה נוספת. נמצא שיותר ציפורים נודדות נחות בקרבת ערים מוארות, אף כי אזורים אלה אינם טובים למנוחה. שם אין די מזון ומחלות מתפשטות בנקל עקב צפיפות האוכלוסייה. אזורים כאלו גם מושפעים מערים מזוהמות ויש בהם צפיפות גבוהה של טורפים כמו: חולדות, חתולים, ושועלים. מכיוון שהציפורים נחות זמן רב יותר ממה שהן אמורות באופן טבעי, הן מאחרות ליעדן. מועדי הרבייה מתעכבים, ותמהיל המזון שהן פוגשות ביעד משתנה.

אנשים נוטים לקבל בברכה קיפודים בגינות הנוי שלהם, מכיוון שהם אוכלים גם מזיקים. למרבה הצער, רק בגנים מעטים יש די מקומות מסתור מתאימים ומזון הראוי לקיפודים (מזון חתולים רע מאוד לקיפודים). קיפודים צעירים נעים מרחקים ארוכים כדי למצוא נחלה פנויה וקיפודים בוגרים צריכים נחלות גדולות ומגוונות. בזמן הפעילות קיפודים אוהבים להישאר בחסות החושך, המספק הגנה יחסית מפני דורסי לילה, חתולים, שועלים וטורפים אחרים. אורות גן מעלימים את החושך החיוני והקיפודים צריכים לבצע מעקפים ארוכים ומתישים, לעיתים אלו חוצים דרכים שם הם נדרסים. מקורות אור נמוכים, כמו תאורת גן סולארית, מאירים ישירות בעיניו של הקיפוד ומעוורות אותו. לקיפוד לוקח דקות ארוכות עד שהוא יכול לראות היטב שוב, דקות שבהן הוא יהיה לחוץ כי הוא אינו יכול לראות מה מתרחש סביבו. מסיבה זו, בגנים ידידותיים לקיפודים אין אורות.

בדרך כלל, אנפות אפורות (ומינים נוספים) ישנות בלילה, אבל חלקן למדו לנצל אור מלאכותי עבור משמרת ציד מאוחרת. בלילה הן ממתינות על שפת מקווי מים מוארים, לדגים או דו־חיים שכרגיל נחים או ישנים בחשיכה (שדה 30). עבור האנפות זה יתרון, כי הן יכולות לתפוס יותר אוכל. עבור דגים ודו־חיים גם הלילה הופך לא בטוח. אם יש לכם בריכת נוי ואינכם רוצים להזמין אנפות לחגיגת ציד מאוחרת, המנעו מזיהום אור סביב מקווה המים.

כשהיום מתארך ציפורי שיר (וגם ציפורים ויונקים אחרים) יודעים שהאביב מגיע. גופן מתכונן לרבייה שבועות לפני ההזדווגות. זכרים מחפשים טריטוריות טובות ומתחילים לשיר כדי למשוך נקבות. באזורים המוצפים בתאורה מלאכותית, אורך היום אינו משתנה משמעותית במהלך השנה. בתנאים כאלו מינים רבים, בהם: ירגזים, אדומי חזה ושחרורים, מתחילים את תקופת הרבייה מוקדם מדי.

במזג אוויר חם הטלה מוקדמת עשויה להוות יתרון המאפשר מחזור רבייה נוסף. אולם אם האביב מאחר, הגוזלים בוקעים כשעדיין קר מידי. גם המזון, ובעיקר חרקים המהווים מקור חשוב לחלבונים עבור גדילה, לא ימצא בשפע. אם כך הטלה מוקדמת עלולה להסתיים במות הגוזלים מקור ורעב. נמצא שירגזים צעירים המתפתחים בקרבת פנסי רחוב דורשים יותר מזון, ולכן האמהות שלהם ישנות פחות – הצעירים, לעומת זאת, לא גדלים מהר יותר. הידע על סיכויי ההישרדות של צעירים כאלו אינו מספיק. עודף אור מפריע לשנת הציפורים, מה שפוגע בבריאותן של ציפורים בוגרות. המערכת ההגנה החיסונית נחלשת, והן פגיעות יותר למחלות.

עטלפים הם מעופפי לילה מדהימים! הודות לאיכון הד, הם יכולים למצוא את דרכם ואת מזונם בחושך מוחלט. אבל השימוש באיכון הד מעייף. דמיינו שתצטרכו לצעוק במלוא העוצמה כל הזמן! יש עשים היכולים לשמוע את קריאות העטלפים ולהימנע מהם על ידי נפילה לקרקע. לפיכך, אם יש מספיק אור, עטלפים משתמשים גם בעיניים, במיוחד אם הם מעופפים בלילה ממחסות היום לאזורי הציד. עיני העטלפים רגישות מאוד לאור. אם הם מסונוורים בפתאומיות מפנס מכונית או תאורה הנשלטת על ידי גלאי תנועה, הם עלולים להתנגש במכשולים ולהיפצע.

מקהלת בוקר של ציפורים היא אירוע מתוזמן אור. כל ציפור שיר מתחילה לשיר ברמת אור מסוימת. באירופה, אדום חזה הוא מהמקדימים לשיר עם שחר, לאחר מכן מתחיל השחרור לשיר. באזורים עם זיהום אור, אדומי חזה מתחילים לשיר עד שעתיים לפני הזריחה והשחרורים מקדימים בכ־90 דקות. לכאורה הציפור זוכה ליותר זמן שיחור אך מקבלת פחות זמן שינה. שחרורי העיר זוכים, בערך, לשעת שינה אחת פחות משחרורי הכפר. עבור ירגזים, ההבדל בין ציפורים עירוניות לכפריות יכול להגיע עד לשבע שעות. פעילות מוקדמת מצריכה תוספת אנרגיה (מזון), אחרת המערכת החיסונית שלהן תיחלש. אם לכאורה תוספת שעות פעילות נראית כיתרון, הרי בטווח הארוך היא עשויה להזיק לציפור.

עם שקיעת החמה העולם משתנה. בחשיכה רק בני אדם מעטים פעילים בשטחים הפתוחים והחושך מציע ביטחון יחסי גם לבעלי־חיים גדולים יחסית כמו: צבאים וטורפים. בעלי־חיים פראיים למדו שבני אדם עשויים להוות סכנה וכי מפגש איתם עשוי להסתיים במוות, עבור החיה. מחקרים בקליפורניה הראו כי פומות (סוג של חתול בר גדול) נמנעים מאזורים מוארים ועוקפים אותם בנתיבים ארוכים. בבית גידול מקוטע הנחתך על ידי דרכים, יישובים ופעילויות בילוי אנושיות, אור מלאכותי מהווה בעיה נוספת עבור חתולי הבר המדהימים הללו וחיות בר בכלל.

כמה קבוצות כוכבים אתם מכירים? הראיתם את שביל החלב בלילה חשוך? משחר ההיסטוריה בני האדם אוהבים גרמי שמים. תרבויות שונות, למשל: ילידים בצפון אמריקה מאמינים כי אבותיהם הם צאצאי כוכבים. עבורם שמי הלילה הם מה שבתי התפילה עבורנו – אתרי פולחן קדושים, רק שאלו לא נוצרו על ידי בני אדם, והם חלק מהטבע הקדמון. זיהום האור הופך את גרמי שמים לבלתי נראים, ומיתוסים עתיקים נעלמים איתם.

הדחף להגיע לכוכבים הוא כוח מניע חזק בפיתוח טכנולוגיות מודרניות העוזרות, בין השאר, להבין את מקומנו ביקום. בעוד אבותינו האמינו במשך אלפי שנים שאנו מרכז הבריאה, כעת אנו מבינים שיש לנו רק כוכב לכת אחד, קטן, שביר ויקר מאוד לשרוד בו. לא יהיה כוכב חירום להתיישב עליו, אחרי שנשמיד את הקיים. כדי לזכור כמה מיוחד כדור הארץ עלינו להביט למעלה, אל הכוכבים.

אסטרונומים רבים משתמשים בטלסקופ רדיו, אך גם טלסקופים אופטיים הכרחיים. זה לא אומר בהכרח רק טלסקופים גדולים. בכל לילה, אלפי אסטרונומים חובבים סורקים את השמים עם טלסקופים קטנים בכדי לאתור אסטרואידים. בכך הם גם מתפקדים כמערכת התרעה מוקדמת למקרה של אסטרואיד המצוי במסלול התנגשות. כיום, בעקבות שפע אור מלאכותי, נעשה קשה יותר ויותר לזהות בשמים עצמים קטנים. בנוסף, ציי לוויינים קטנים החגים במסלול נמוך סביב כדור הארץ, כדוגמת המערכת Starlink מחזירים את אור השמש ומתערבבים באורות השמים הטבעיים, עד שבקרוב יהיה כמעט בלתי אפשרי לזהות עצמים מסוכנים הנעים לעבר כדור הארץ. ביננו, האם יש משהו מרשים יותר מצפייה בשמים בלילה חשוך המואר באינספור כוכבים מנצנצים ואפילו צפייה בכמה גלקסיות, אותן נוכל לראות גם במשקפת.

כמעט שליש מכלל היונקים הם ליליים, במיוחד מינים קטנים כמכרסמים. החושך מספק להם הגנה יחסית מפני טורפים כדורסי לילה. לדורסי לילה שמיעה מדהימה, כך הם יכולים לצוד בחושך מוחלט, אולם יש להם גם ראייה טובה והם צדים גם באור הירח. מסיבה זו, בלילות ירח מכרסמים שוהים במחילות זמן רב יותר ומוצאים פחות מזון. הם יכולים להסתדר כך במשך מספר לילות בחודש, אולם במקומות מוארים לא נשאר להם די זמן שיחור והמכרסמים באזורים כאלו גוועים ברעב. כתוצאה מכך, יהיו פחות מכרסמים ובשלב הבא פחות דורסי לילה

עבור הזבלית אין דבר יותר יקר מאשר גללים (הפרשות בעלי־חיים), היא תיצור מהגללים כדור זבל, תגלגל אותו עד למחילה עמוקה שנחפרה במיוחד בקרקע ותטיל עליו ביצה. הזבל ישמש מזון לזחל ממנו תתפתח זבלית בוגרת. באפריקה ערמות גללים (בעיקר של אוכלי עשב) אינן נפוצות כפי שהיינו מצפים והתחרות על המשאב היקר גדולה. עד כדי כך גדולה שזבליות גונבות או מנסות לגנוב כדורי זבל אחת מהשניה. מסיבה זו, לאחר הכנת כדור הזבל, הזבלית צריכה להתרחק מערימת הגללים בדרך הכי מהירה, שהיא תנועה בקו ישר. כדי להימנע מתנועה במעגלים זבליות משתמשות בגרמי שמים כנקודות יחוס. עבור זבליות פעילות לילה די באור העמום של שביל החלב כדי לשמור על תנועה בקו ישר. למרבה הצער, גם בשמורות טבע המרוחקות (אפילו 100 ק"מ) ממרחבים אורבניים, השמים הפכו בהירים מכדי לראות ברור את שביל החלב.

מרבית הדו־חיים (צפרדעים, קרפדות, טריטונים, סלמנדרות) הם ליליים. אור השמש מייבש את עורם הרגיש וביום קל יותר לטורפים לאתר אותם. אם עיניהם הרגישות לאור נפגעות מבוהק תאורת הלילה, הם מתעוורים זמנית, עד שעה ואם הסנוור מתמשך המצב מחריף. דו־חיים מסונוורים נעמדים במקומם כי הם לא יכולים לראות מה קורה סביבם – אז הם הופכים חשופים יותר לחתולים, שועלים ולדורסי לילה.

שטצדאים הם אחת מכמה קבוצות של אורגניזמים זעירים השומרים על ניקיון מקווי מים. עם רדת החשיכה הם עולים קרוב לפני המים וניזונים מאצות. אירוע דומה מתרחש מדי לילה באוקיינוסים שלנו. בכל לילה, אינספור טונות של סרטנאים קטנים, לרוות דגים ודיונונים ואורגניזמים מיקרוסקופיים אחרים – נקראים זואופלנקטון – עולים מעומק מאות מטרים כדי לאכול בסמוך לפני המים. בבוקר הם יורדים חזרה לים העמוק, שם הם משמשים גם כמזון במקום שלעולם אינו רואה אור. זוהי תנועת ההגירה הגדולה בעולם של ביומסה. יצורי מים אלו רגישים מאוד לאור. די באור זרקורים או זוהר עיר סמוכה כדי להפחיד אותם. תאורה מלאכותית על קו המים או תאורת זרקורים על ספינות דייג ופלטפורמות ימיות מדכאת את התנועה הלילית של הזואופלנקטון. המשמעות: פחות אצות נאכלות, מתעצמת פריחת אצות, ותושבי הים העמוק נשארים רעבים.

חופמים משתמשים במקור ארוך כדי לתפוס תולעים וחסרי־חוליות אחרים בשטחי בוץ. חלק מהחופמים משתמשים בחוש המישוש כדי למצוא מזון, אחרים מסתמכים על העיניים וניזונים רק במהלך היום. תאורה מלאכותית מאפשרת לציידי היום להאריך את זמן השיחור לתוך הלילה. לכאורה כמה טוב לציפור הבודדת באותו רגע. בפועל התוצאה היא לחץ טריפה גדול יותר על התולעים והמערכת האקולוגית משתבשת. יתר על כן, לא מהנמנע שאזורים מוארים אינם בהכרח המקום הטוב ביותר להיות בו עבור הציפורים. הן קרובות לאזורים מאוכלסים, נמלים ומתקנים תעשייתיים. המים ובוץ באתרים כאלו מזוהמים לעתים קרובות ושם גדל הסיכוי להיות מותקפים על ידי חולדות או חתולים.

זה לא קל להיות צב ים. מתוך כ־1,000 ביצים, רק שני צבים יגיעו לבגרות ויביאו צאצאים בעצמם. מאבק ההישרדות מתחיל עוד בחוף הים. אבקועי צבי הים מגיחים בלילה מהקן המצוי עמוק בחול ומשימתם הראשונה היא להגיע במהירות האפשרית למי הים. מנגד ניצבים סרטנים, שחפים, וטורפים אחרים המנסים לתפוס אותם, במיוחד את המאחרים המתגלים בשעות האור. באוקיינוס ​​הם ניצודים על ידי דגים, כרישים, דולפינים וציפורי ים. בדרך כלל אור הירח והכוכבים מנחה את האבקועים לעבר הים. הם נמשכים לאזור הבהיר ביותר בסביבתם ובמצב טבעי אלו פני הים המחזירים את אור גרמי השמים. למרבה הצער, בחופים של היום, אור המגיע מישובי החוף בוהק הרבה יותר מפני המים ואבקועים רבים נעים לכיוון הלא נכון. אם הם לא נאכלים או נדרסים, הם מתעכבים בחוף ומתייבשים. בפלורידה (ארה"ב) לבדה, מערכים שכ־100,000 אבקועים מופרעים על ידי אור מלאכותי מדי שנה.

עבור כלבי ים שינה טובה מחייבת לילה חשוך. שינה טובה חיונית עבור שיחור מוצלח למחרת. אתרי לינה של כלבי ים הנשמרים מוחשכים מאפשרים להם לישון טוב יותר ולשרוד.

יסעורים הם עופות המבלים את מרבית חייהם בתעופה מעל האוקיינוס הפתוח. הם מגיעים ליבשה רק כדי לגדל את הגוזלים. זמן קצר לפני שהציפורים הצעירות (פרחונים) מוכנות לעזוב את הקינים ההורים עוזבים. הפרחונים יוצאים עצמאית לטיסת הבכורה ואור ירח וכוכבים מנחים אותם לעבר האוקיינוס ​​הפתוח. אולם אין כך הדבר כאשר בסביבה הסמוכה ישנם יישובים מוארים, נמלים או מתקנים תעשייתיים. אור מלאכותי מושך את הפרחונים לעבר היבשה ונחיתה על הקרקע עשויה להעמיד אותם בסכנת מוות. הם אינם מותאמים לעוף לאוויר ישירות מהקרקע. הם צריכים שטח פנוי ומוגבה ורוחות מסייעות כדי להתרומם לאוויר, ואת הללו כמעט בלתי אפשרי למצוא בקרבת מתקנים אנושיים. הציפורים הצעירות נותרות חסרות אונים על הקרקע, שם הן מהוות טרף קל לטורפים, נדרסות על ידי מכוניות, גוועות ברעב או מתות מהתייבשות. מדי שנה, סביבתנים (פעילי שמירת טבע) אוספים אלפי פרחונים ומחזירים אותם לאוקיינוס. עם זאת, אין זה משנה עד כמה הם עובדים קשה, כל עוד החופים מוארים בבהירות, כפי שהם עכשיו, ימותו יסעורים צעירים. לדברי מומחים לעופות ים, זיהום אור הוא איום גדול יותר על קבוצת ציפורים זו, בה מינים רבים מצויים בסכנת הכחדה, מאשר האיום של פסולת פלסטיק או דיג יתר.

בשנים האחרונות גדל ועולה מספר האנשים בעולם הקוראים למעבר ל’תאורה נכונה', תאורה מודעת לילה. ערים, קהילות ועסקים מפחיתים תאורה, עוברים לתאורה פחות מזיקה או מכבים אורות לגמרי. ערים שונות בעולם הפסיקו להאיר את קוי הרקיע במועדי נדידת ציפורים. תאורת חופים או בקרבתם מעוצבת כך שתפריע פחות לצבי הים. במקום פסטיבלי אור עוברים לאירועי 'שמים אפלים' וצפייה בכוכבים. במקומות שונים בעולם שמורות ופארקים הופכים לפארקים אפלים, בהם משתמשים בתאורה מינימלית שאינה יוצרת זיהום אור.

כמעט סיימנו! אבל אבוי, האור נמצא בכל מקום, אפילו באוקיינוס ​​העצום. זרקורים ענקיים, בצבע ירוק זוהר מושכים דגים ודיונונים לתוך רשתות ענק של ספינות דיג. אורות אלו כל כך בהירים שאפשר לראות אותם מהחלל. ציפורי הים הפתוח כמו: אלבטרוסים, תוכי ים ויסעורים עוקבים אחר האורות כדי להנות מהשלל. יש דיווחים על יותר מ־1,000 ציפורים שנחתו על סירת דיג קטנה וכמעט גרמו לה להתהפך.